רוב לילות השבוע של ילדותי, הייתי שוכב במיטה ומחכה לשינה כאילו זה היה אוטובוס מאוחר לבית הספר. כל כמה דקות, הייתי מציץ אצלי שעון הפוך של פנסוניקפאניקה עוד קצת לגבי כמה מהר יתחיל בית הספר, ולנעוץ את השיניים שלי בכל מה שהדאגה של אותו לילה הייתה. (בזמנו, ה