ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס "לכל איש יש שם":
"אמרתי אמש בטקס הזיכרון ביד ושם, שהכוונה של המרצחים והאנסים ועורפי הראשים והחוטפים של יקירינו שעדיין שם ואנחנו נחושים להוציאם, זו אותה הכוונה של הקלגסים הנאצים שרצחו שליש מבני עמנו. ההבדל הוא, שיש לנו חיילים גיבורים, שמאות מהם נפלו בגבורה אין קץ, ואחרים נפצעו.
אנחנו מחבקים אותם, את משפחותיהם של הנופלים ושל החטופים אל לבנו. אבל זו לא הייתה שואה כי יש לנו את כוח המגן הזה. ההבדל הוא באמת מתבטא בכך, שבשואה לא היה לנו דבר כזה. היקף הקטל בשואה הוא בלתי נתפס. הוא שקול ל-5,000 שבעה באוקטובר.
לכל איש ואישה יש שם, ולרבים קרובים שעדיין כאן. אחד מהם הוא חמי, שמואל בן ארצי, ז"ל, אביה של רעייתי שרה, שנשלח בשנות ה-30 כנער ע"י ישיבת נוברדוק לפתוח את הסניף בבני ברק. הוא עלה לארץ, עבד כחלוץ בפרדסים, לימים היה משורר וסופר וזכה בפרס ק. צטניק לספרות השואה. הוא היה מחנך דגול, שהקים דורות של תלמידים. הוא היה חוקר תנ"ך והשתתף בחוג התנ"ך הראשון של בן גוריון. אם אינני טועה, הוא אולי היחיד, או אולי בין הבודדים, שקיבלו הן את אות האצ"ל והן את אות ההגנה. כשהוא עלה לארץ, אביו התנגד בתקיפות, והלך אחריו מעיירתו בילגוריי עד תחנת הרכבת בוורשה. התחנן, הביא לו מגש עוגיות שהוא אהב, וניסה לשדלו לא לעלות לארץ ישראל. שמואל התעקש, שמר על קשר עם המשפחה, היה ששולח לו ממשכורתו בפרדסים.
הקשר עם פרוץ המלחמה, קצת אחריה, נותק. שמואל בחושיו החדים הבין, כשעוד לא היה ברור. בנפשו הפואטית הוא כתב את השיר הבא:
"חלום.
הלילה הייתי בעירת מולדת.
בנוף שיקר ללבי בהלו –
בבאר ילדותי בבואה עוד רועדת.
בית אבא עדיין עומד על תלו.
בעצי ערמונים משתלהב כבר האודם,
טבעו של הסתיו בפולין הוא בכך.
אני ואחי משתרכים, כמקודם,
בשביל סוכתנו נושאים אנו סכך.
הרוח רודפת ענן ברקיע,
הערב הגשם לבוא לא יהין.
עוד רגע ואנו הביתה נגיע,
מיד נקשט סוכתנו כדין.
קרבנו לבית – גויים בקננו!
לשווא עוד חיפשתי סוכת השלום.
אחי את עמסו לי השאיר –ואיננו!
לבד שם בכיתי עד סוף החלום".
אני מבקש לקרוא את שמותיהם של משפחתו של חמי מבילוגוריי שבפולין, שנספתה כולה בשואה.
האבא: סבה של רעייתי, משה הון. אשתו: איטה הון. אחותו התאומה של שמואל חמי, יהודית הון, בת 24. שמואל עד יומו האחרון, נדמה לי עדיין ביומו האחרון, בן 97, בכה כשהזכיר את שמה.
האחים: מאיר דוב הון, בן 18. שמעון צבי הון, בן 16. אריה (לייב) הון, בן 13. ואחותו הקטנה: פיסלה הון, בת 10.
בני המשפחה מהעיירה בילגוריי: הדוד אברהם טאובר, אשתו, ביתו ובנו. הדודה רחל טאובר, שלושת בניה: אברהם, יעקב ושלמה, נשותיהם וילדיהם. הדודה הינדה ובעלה יחזקאל. הדודה הנדל, בעלה וילדיהם. הדודה פאלה ושתי בנותיה.
בני המשפחה מהעיירה טארנוגרד: הסבא רבא של רעייתי, זאב וולף הון. דודתו של שמואל חמי, מאטל קניגשטיין (בת זאב וולף הון), בנה הילל בן יחזקאל, וביתה הבכורה. הדוד – מנדל הון, אשתו ושני ילדיהם.
יהי זכרם ברוך, ה' ייקום דמם, שלהם ושל כל ששת המיליונים אחינו ואחיותינו".
וידאו: רועי אברהם /לע"מ
סאונד: בן פרץ /לע"מ
לסרטון ביוטיוב