ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבה מיוחדת לציון 75 שנים לכינון הכנסת:
"מכובדיי כולם,
"בני גזע דוד שנפלו וחרבם בידם אין אמת זולתם, ואין הוד מלבדם". במילים הנשגבות הללו מבכה המשורר אורי צבי גרינברג את נפילת לוחמינו, מגיני המולדת, שבזכותם מובטחים חיינו. היום נטמנים טובי בנינו באדמת ישראל. אני מבקש להביע בשמי ובשם כל אזרחי ישראל הוקרה אין קץ לגבורתם והוקרה אין קץ להקרבתם. ליבנו, לבי, עם אחיי ואחיותיי, בני המשפחות מוכות היגון. אני יודע, חייכם השתנו לעד. אין לתאר את ייסורי נפשם, את החלל שנפער בנשמתם.
כל אחד מאיתנו חש את הקרבה הזאת. אתמול צלצל אליי בני אבנר בקול חנוק ואמר לי: "אבא, אחד הנופלים היה חניך שלי במשך שנה שלמה". כולנו בדרך זו או אחרת מחוברים לנופלים, מכירים מישהו שמכיר מישהו, מכירים את המשפחות. כולנו מחבקים אותם באהבה עצומה.
כולנו יחד, דווקא ברגע זה, נדרשים לגייס עוד כוח עמידה. אנחנו נוסיף לחתור בנחישות להכרעת האויב האכזרי שניצב מולנו. נמשיך להבטיח את התקומה הלאומית, ובכך נגשים את רצונם של בנינו היקרים, אדירי הרוח והמעש. צוואתם, כפי שהקראת אדוני הנשיא, לא יכולה להיות יותר ברורה. הם אומרים: "יחד – לניצחון!". יהי זכרם ברוך.
חברי הכנסת,
לפני חודשיים השתלטו מפקדינו וחיילינו על "פרלמנט", כך הם קוראים לזה "פרלמנט" החמאס בעזה. זה כמובן לא פרלמנט אמיתי, זה פרלמנט פיקטיבי. בעזה אין בחירות חופשיות ודמוקרטיות. מעת לעת המשטר הזה מוציא להורג אנשים, מביא אותם לכיכר, יורה בהם בעורפם. אם מישהו אפילו רוצה לצאת מאזור הלחימה, הם עוצרים אותו וגם יורים בו.
בעזה אין פרלמנט אמיתי. לכן ראינו את תמונת הניצחון של מיטוט "פרלמנט" הקנאות והשנאה ע"י כוחותנו. זו תמונה חזקה, סמלית מאוד, במערכה קשה וארוכה.
גם ביום העצוב הזה, בפרלמנט האמיתי שלנו בירושלים, אנחנו רואים עוד תמונת ניצחון. יום כינונה של הכנסת מבטא את ניצחון תקומת עמנו, את ניצחון החירות, הדמוקרטיה, הריבונות המדינית. נציגי העם נמצאים פה בשם העם, ולמען העם – עמנו בן אלפי השנים, שחובק את ערכי הקידמה. כל דמוקרטיה, קטנה כגדולה, עומדת למבחן בימי מלחמה. מדינת ישראל למודת מלחמות ולמודת מבחנים – וגם במבחן הנוכחי נעמוד יחד וננצח, בעזרת ה׳.
אנחנו מוכיחים יום-יום לאויבינו שהם טעו בגדול. הם האמינו שנתפרק מכל מה שיקר לנו. הם השלו את עצמם פעם נוספת, שישראל חלשה ׳כקורי עכביש׳. אבל ההיפך הגמור קרה: ספגנו מכה קשה מאוד בשבעה באוקטובר, אבל מהר מאוד נעמדנו על רגלינו. החברה הישראלית התלכדה. חיילי הסדיר והמילואים התייצבו לדגל בהמוניהם. צה"ל וזרועות הביטחון השחיזו יכולות.
זוהי מלחמה על הבית. היא חייבת להסתיים – והיא תסתיים – במיגור התוקפנות והרשע של הנאצים החדשים. מי שתקף, חטף, אנס ורצח הביא על עצמו במו ידיו חורבן חסר תקדים.
חברי הכנסת,
שמעתי את הדעה לפיה אירועי שמחת תורה החזירו אותנו לראשית ימי הציונות, אל הפוגרומים האנטישמיים במזרח אירופה ואחר כך בארצות המזרח. אולי זה נכון בדבר אחד: הכוונה של מבקשי נפשנו להשמיד אותנו לא השתנתה במשך השנים. השנאה היא אותה שנאה. התאווה לרצוח היא אותה תאוות רצח. אלא שהיום, בניגוד לעבר, יש לנו מדינה ויש לנו צבא משלנו. החזרנו לעם ישראל את כוח המגן שאבד לו במהלך הדורות. מול אפלת הברבריות שהתרגשה ובאה עלינו, אנחנו עומדים כחומה בצורה.
הגדרנו את יעדי המלחמה, והם שרירים וקיימים: להביא למיטוט שלטון החמאס, להחזיר את חטופינו, את כל חטופינו הביתה ולהבטיח שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל. מי שמרים עלינו את ידו בעזה, מי שמרים את ידיו עלינו בכל מקום אחר – מרגיש מהר מאוד את נחת ידנו. אין ולא תהיה שום פשרה במה שנוגע להבטחת קיומנו ועתידנו לדורי דורות. ואני רוצה להוסיף: אם אכן חזרנו כביכול לראשית הציונות, הרי שהנקודה טמונה בחידוד ההבנה שעלינו לעצב את גורלנו במו ידינו.
ניאחז ביתר עוז באדמת ארצנו. נשקם את יישובי העוטף, המושבים והקיבוצים. נחזיר את תושבי הדרום והצפון בבטחה אל בתיהם. נקדם ביתר שאת מדיניות של התעצמות. מדיניות של התעצמות, ועוד התעצמות, ועוד התעצמות. אדוני היו"ר, זה יגיע לכנסת מהר מאוד, השינוי הברור הזה במדיניות שלנו לחשל את עצמנו, לחזק את מדינת היהודים בעוצמה שלא ידענו עד כה. נבצר את מעמדה של ישראל כמגדל השמירה של העולם התרבותי במזרח התיכון.
אמרתי למנהיגי העולם כבר בתחילת המלחמה: אם ישראל חלילה לא תנצח, אתם תהיו הבאים בתור. הסכנה תגיע אליכם בוודאות קרובה, הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים. אמרתי להם, כולל אתמול: ״המלחמה שלנו היא המלחמה שלכם, והניצחון שלנו הוא הניצחון שלכם״. ועוד אמרתי: ״ישראל לעולם לא תיכנע לטרור הרצחני בהכוונת איראן״. נשיב לתוקפינו מלחמה שערה, ובכך ניתן תקווה לאנושות כולה. אור ולא חושך, טוב ולא רע, חופש ולא שעבוד.
את המסר הזה, ידידיי, אני מדגיש גם כלפי פנים: רוב מכריע בעם מאמין ברוח הישראלית, בחוסן הישראלי, בצדקת דרכה של ישראל. מול אלה שמפקפקים בכך, נשיב להם בלשון התנ"ך: במקום "קול ענות חלושה" – "קול ענות גבורה". הגבורה תנצח. הגבורה של לוחמינו, הגבורה של גיבורינו שנפלו, נצח ישראל ינצח.
חברי הכנסת,
מחר ט"ו בשבט. עוד לפני היותו של מועד זה, יום כינונה של הכנסת, זהו זמן של העמקת שורשים ונטיעות. בקיבוץ כרם שלום, על גבול ישראל-רצועת עזה, יינטעו שתילים חדשים – ׳עצי גבורה׳. חברי וחברות הקיבוץ, חילונים ודתיים, נוהגים בשנים האחרונות לנטוע עץ בכל גומה שנוצרה מנפילת רקטה בשטח הקיבוץ.
הם ינהגו כך גם השנה, למרות המעבר הזמני של הקיבוץ למקום אחר בנגב. מחר הם ייטעו את השתילים, את העצים לזכר הנופלים על הגנת היישוב בשמחת תורה, ויבטאו את ניצחון החיים שלנו על תרבות המוות של אויבינו. זהו ניצחון גדול. הוא יהיה שלם, הוא יהיה מוחלט.
חג שמח למדינת ישראל, למפקדינו ולחיילינו, חג שמח לכנסת ישראל".
וידאו: רועי אברהם /לע"מ
סאונד: בן פרץ /לע"מ
לסרטון ביוטיוב