דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, יום ירושלים תשפ״ד, בהר הרצל:
"בכל שנה בטקס הזה אנו נפעמים עד עומק נפשנו. סיפור המסע של אלפים מבני עמנו, מסעם של יוצאי אתיופיה לישראל הוא סיפור מעורר השתאות של גבורה והקרבה. אבל השנה יש תוספת של גבורה על גבורה, תוספת של הקרבה על הקרבה.
לאחר מתקפת הטרור הנפשעת של אויבינו בשמחת תורה, בשבעה באוקטובר, כתב לוחם סיירת 'גבעתי', אוריה גושן, שנשיאנו בצדק הזכיר אותו: "אחים שלי", הוא כתב, "המראות שכולנו ראינו לא יוצאים לכם מהראש, אבל אסור לנו ליפול לתהום של ייאוש. ההיפך – אנחנו צריכים להיות חזקים. אנחנו צריכים להיות גאים, שאנחנו אלה שנזכה להגן על עם ישראל".
כך כתב אוריה שלושה חודשים לפני שנפל בקרב מול מחבלים בח׳אן יונס. לצערנו, אוריה הוא לא הנופל היחיד במלחמה מקרב משפחות אתיופיות ויוצאות העדה. עשרות לוחמי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל, בני העדה, נפלו על משמר המדינה בשבעה באוקטובר מאז ועד היום. לכך יש להוסיף את נרצחי הטרור, ואת פצועי המערכה. זה מחיר כבד מאוד.
מספר החללים יוצאי אתיופיה גבוה מהשיעור היחסי שלהם באוכלוסייה. כחיילים מעולים, כמפקדים מעולים, הם מגלים מחויבות, נחישות, אהבת הארץ. הם ינקו את הערכים הללו עם חלב אימם, ועל ברכי אביהם.
אוריה גושן בנם של איוב ויפית גושן מירושלים, נחשף מגיל צעיר לסיפורי הוריו על המסע מאתיופיה לציון. במשך 2,500 שנים כיסופי הגאולה ליכדו את 'ביתא ישראל'. אש התקווה בערה בלבבות דור אחר דור. וכשהפתח סוף סוף נפתח לפני כמה עשורים – פרק חדש, מעורר השראה, נכתב בסיפור הציוני. שתי מילים נלחשו מפה לאוזן, שתי מילים שנלחשו כצופן לפעולה – "הגיע הזמן". יהודי אתיופיה, מן העיר, מן הכפר, יצאו לדרך באלפיהם. מצפן דרכם היה אהבת ירושלים. אהבת ׳ירוסלם׳ – המרפא לכאב ולמצוקה, לרעב ולצמא, לתשישות ולמחלה, לאימה ולסכנה. רגעים כאלה לא חסרו במסע הדמעות שעברתם, ואני אומר זאת בלשון המעטה.
המשורר הדגול חיים נחמן ביאליק כתב פואמה ידועה – "מתי מדבר". הוא כתב את זה על ייסורי הגלות ועל נצח ישראל. מתי מדבר ראיתם גם אתם, במו עיניכם. בערבות אתיופיה, במחנות הלא-אנושיים בסודן, נאלצתם להיפרד מקרובים ומחברים. הטבע הפראי, חיות הטרף, המגפות, השודדים, התוקפים האכזרים – הזכירו יום-יום את שבריריות החיים. המתים נקברו בחופזה. חלומם להגיע לירושלים נקבר איתם. צלקות האובדן נחרתו בליבכם לכל החיים – אבל אתם המשכתם לצעוד לירושלים, בשמם ולמענם. כל אחד הושיט יד לאחר. כל אחד ביקש לחזק, לעודד – "ירושלים מחכה לנו" – אמרתם.
ועוד לפני ירושלים, חיכו לכם נציגי המדינה – מי ברגל, מי ברכב, מי בסירת גומי ומי במטוס. אנשים הובילו באומץ את מבצעי החילוץ, כפי שאנחנו עושים גם היום כדי להחזיר את כל חטופינו. אנחנו מחויבים לזה עד האחרון שבהם, החיים והחללים כאחד. אנשים הובילו באומץ את מבצעי החילוץ, אבל אתם – שלא ויתרתם, אתם הייתם הגיבורים הראשיים.
מאז מבצעי העלייה במאה הקודמת זרמו הרבה מים בנהר הטקזה וגם בנהר הירדן. רבבות מ'ביתא ישראל' מימשו את החלום לגעת באבני ירושלים. נבואת צפניה התגשמה: "והנידחה אקבץ, ושמתים לתהילה". אבל זה עדיין לא סוף פסוק. זרם העולים מאתיופיה נמשך, ואני מודה על הזכות שהייתה לי – ולממשלות בראשותי – לקדם זאת בכמה גלים, להעלות אלפים-אלפים ארצה, למולדת.
לפני פחות משנה חילצנו מאות ישראלים וזכאי עלייה נוספים מאזורי הקרבות בצפון אתיופיה. עשינו זאת בפעולה שקטה, פעולה מהירה ומוצלחת. ויש לנו משימות חשובות נוספות: בעשור האחרון האצנו את תהליך השילוב של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. השקענו הרבה מאוד משאבים – למעלה משני מיליארד ש״ח – כדי לצמצם פערים, להבטיח שוויון הזדמנויות ולסלול דרך להצלחתם של בני ובנות העדה בדיור, בתעסוקה, בחינוך, בהשכלה הגבוהה, בבריאות, ברווחה, בחוסן הקהילתי, בטיפוח מצוינות של בני-נוער, בשירות בצה"ל ובזרועות הביטחון, ביציאה לקצונה – בכל התחומים.
אני אומר את זה במחי יד, אבל יש פה, ברוך ה׳, הצלחה יוצאת מן הכלל, ישנם פירות רבים – ותהיינה עוד הצלחות בעתיד. אני מלווה את נושא הסיוע ליוצאי אתיופיה באופן אישי, כי בשנת 2015 יזמתי את הקמתה של ועדת שרים, שאני עומד בראשה. בגלל החשיבות של הנושא הצבתי את עצמי בראש הוועדה. ובקיץ שעבר החלטנו על המשכת התוכנית של המשרדים השונים, כולל תקציב בהתאם למען העדה הנפלאה שלכם. ואני רוצה להדגיש, זה מגיע לכם בזכות ולא בחסד.
אנחנו מוסיפים להנכיח את הסיפור הייחודי של 'ביתא ישראל' בקרב צעירים ומבוגרים כאחד. אני רוצה שכל ילד וילדה במדינה שלנו יכירו את הסיפור שלכם. ובד בבד אנחנו משקיעים מאמץ שיטתי לעקור תופעות מגונות של גזענות ואפליה, התעמרות והדרה. אנחנו נאבקים בזה, נאבקנו בזה, נוסיף להיאבק בכל הכוח ביחס משפיל של אדם לאדם אחר – בגלל צבע עורו, מוצאו, או אמונתו. לכל מי שמתנשא עליכם, אני אומר במילים ברורות: אתכם צריך לשאת על כפיים! אתכם! והיום אני אומר, המוני בית ישראל, המוני אזרחי ישראל נושאים אתכם על כפיים. שאו ברכה גדולה על מעשיכם, שאו ברכה גדולה והזדהות עמוקה על הקרבתכם.
במלאות 57 שנים לאיחוד ירושלים, בירתנו הנצחית, נזכור את אלפי הנספים שהלכו אליה במסירות-נפש עצומה, ולא זכו לבוא בשעריה. הם תמיד חקוקים בליבנו. יהי זכרם ברוך לדורי דורות״.
וידאו: עומר מירון / לע״מ
סאונד: יחזקאל קנדיל / לע״מ
לסרטון ביוטיוב